בכל האוקיינוסים הרפסודות והמקלטים האטומיים? זה עצם זה שאני חווה או מתאר ומצאתי שגם אחרים כותבים על זה כל אחד בדרכו. שהחיים והקיום כמו שאנחנו מכירים אותו הוא בעצם כלוא בתוך דמיון. הוא אבוד לחלוטין מההקשר האמיתי שלו כמו שתיארתי לפני זה. עצם זה שזה נחווה ככה. זה משקף למי שששותף לתחושה הזאת שיש משהו 'אחר' שיש 'מעבר' לתפיסה שלנו
אני אומר לעצמי שאם האדם כמו שהוא חי עכשיו משקף לי קריסה והתמוטטות. אני שואל את עצמי: קריסה והתמוטטות של מה?? מה בדיוק התמוטט כאן? מה נכנס למקלט שאתה מתאר ומה נשאר בחוץ שלא יכל להכנס לשם??
ממ. אין לי שום מושג. אפילו לא קצה חוט. אבל זה מטריף אותי לתפוס משהו מזה. מה נאבד כאן? זה משהו בסדרי גודל לא נתפסים בכלל. זה משהו עצום. חבוי מאוד. אבוד מאוד. נשטף וצלל במעמקי הים. כאן אני מתחיל את המסע שלי…
לגלות מיהו 'אדם האמת'.
בועט בפחיות 
כתיבת תגובה