ציור הכוונה איך אני תופס את הדבר במח שלי. אחד המעכבים מהתפתחות הוא החזקת ציורים. כלומר קיבעון. ככה זה. תפיסות נוקשות לגבי איך דברים אמורים להיות. לעבוד. לקרות. פרשנות לאירועים. תפיסה נוקשה לגבי עצמי. לגבי מערכות היחסים שלי. קיבעון ביחס לציור האלוהי הוא אחד השורשים העצומים בעיכוב הבן אדם מלצעוד בשערי האמת אודותיו. יש לי הרבה מאוד מה להגיד בנושא ואיך תודעת היהדות שהיא זאת שמתיימרת להכתיב לנו את ציורי האלוהות המחייבים והאמיתיים. עד כמה היא בעצמה נפלה חלל והפכה לעבודת אלילים קשה מנשוא ורחוקה ומרחיקה בלי שיעור כל אדם הבא בשעריה מכל זיקה לאמת בסיסית שלא לומר עמוקה ושורשית. תודעת היהדות שמלמדים היום בכל מקום ואתר היא הדבר הכי רחוק מאלוהות מבירור האמת אודות האדם ובטח מעידודו להתפתח ולגלות את שורשיו.

המילים 'תודעת היהדות' לא יודע מאיפה המצאתי אותם. זאת דרך מכובסת להגיד – תורה ומצוות – לימוד מסורתי כיצד לחיות כיהודי דתי כשר ושמח. ואם נוסיף על זה את כל החבילה של קהילה דתית. השתייכות חברתית(שלא לומר מגזרית) קוד לבוש. ולימוד במוסדות שהחברה הזאת ייצרה. הליכה בתלם. אז הרי לנו מתכון להשאר שפוי ונורמלי אמנם. ואפילו לקבל ציון לא רע אצל אלוהי העיברים. אבל רחוק מאוד מאוד מלהיות שייך לגילוי של משהו אמיתי. חודר. נוגע באמת בשורשי החיים של האדם.

זה כמו לחשוב שאם אני זכיתי להיות בתיבת נח החמימה והנעימה בזמן שהמבול משתולל בחוץ ומטביע את הכל בטירוף. אז אני סבבה. והכל איתי בסדר. זה באמת נכון. אני סבבה והכל בסדר איתי. אממה וזהו. בעצם ניתקתי מגע עם המציאות עם הכאוס. עם מה שבאמת קורה. אני בתוך התיבה. מדהים. אבל אין לי שום קשר להתרחשות. לזרמים העמוקים שמטלטלים הכל. שוברים את הכל. רומסים. למערבולות. לסופות לשיגעון. לעולם שהולך וגועש ונסדק. שברים ובקעים עמוקים ביסודות הקיום הכל נחרב טובע מאבד צורה…היד הנעלמה שמנענעת את העריסה הזאת מטמטמת את הכל. אין שום סרט מדע בדיוני שראיתי וראיתי הרבה שמתקרב לשיגעון שמתרחש בעולם האמיתי. מחוץ לתיבות הנח שיצרו להם בני האדם.

מי מקשיב לזה? מי שם לב בכלל למה שקורה? מי מבין שהגענו לתקופה בהיסטוריה האנושית שבה שום תיבת נח לא תעזור באמת. אא להנצל מהמבול. זה חודר כל תיבה. אפשר לרגע. אפשר להעביר ככה את החיים. אבל זה לנוכח עוצמת המבול זה כבר נהיה עסק ילדותי ולא ניסיון הצלה כמו נח התנכ"י.