שלכל דבר יהיה תכלית. שיש הסבר. שבריאת האדם והעולם נועדה לאיזו תכלית לאיזו משמעות נסתרת.

שהכל לטובה. שישנו בודאי. שיש פירוש לכל הסבל. שההסטוריה צועדת לאנשהוא. שהאדם יש לו יעוד אלוהי. יעוד שהקיום יודע את מטרתו. שיש גאולה. שיש יעד סופי. שאלוהים תיכנן משהו לגבינו. שיש בכלל אלוהים או שאין כזה. שאני מאמין. שאני אתאיסט. שאני או זה או זה. שאם אני מאמין אז יש משמעות ואם אני לא מאמין בהכרח שאין משמעות והפוך

שאם אני מאמין בהכרח שיש משמעות. מי אמר. למה חייב. הנה אני מאמין באמונה שלימה יציבה וקיימת באלוהות ביצירת העולם והאדם. בכח עליון שמסובב הכל ומנהיג את הכל איכשהוא באופן מאוד נסתר ונעלם. ויחד עם זה בכלל לא ברור שיש לכל החרא הזה משמעות. כיוון ויעד. לא לאדם ולא לעולם. זה גם לא מענין ככ.

תבנית חיפוש התוכן והתכלית והמשמעות זאת תבנית אחת. אפשרית. שניתן להסתכל דרכה על מה שקורה.

בואו נבין דבר מאוד בסיסי. האלוהות לא עובדת אצלינו. היא חופשית לחלוטין. היא גם חופשית מהחופש שאני מגדיר לה ברגע זה. תורת משה למשל היא רק אחת האפשרויות אחת ההצעות אודות האלוהות וקשריה עם האדם והעולם. זה חייב להיות ככה. אא לכלוא אלוהות. גם לא משה רבינו. זאת נבואה. נבואה בהירה. מדהים. בא נמשיך. הלאה. מה יש עוד.

משה רבינו חצב דרך. גילה יבשה בתוך האוקיינוס של הכאוס. כל הסיפור כולו. זאת הצעה לאדם. הנה קח. תראה יש דרך בים.

עכשיו נשאל. זאת הדרך היחידה? זה חייב להיות ככה ורק ככה? אלוהים מחויב רק לזה? נכון אלוהים הוא גם חופשי להתחייב. אבל קודם כל הוא חף מכל תפיסה שלנו. אז יש לנו כאן הצעה לסדר. תוכנית עבודה לאדם. לעולם. אני בעד תכלס. וחלק מההצעה הזאת זה שהיא תציג את עצמה כבלעדית. זאת התורה אשר צווה משה את בני ישראל. סגור נעול ונצור. גם זה מקובל עלי. זה חייב להיות מחויב. זה לא גן שעשועים כל אחד עושה מה שבא לו. זאת הדרך. הנה ההתגלות. זה המסר. הנה הספרים. הנה דמויות המפתח. הנה הסיפור. זאת ההסטוריה לשם היא צועדת. אלה המצוות..אלה החוקים זה המוסר. כן ככה זה חייב להיות מצוייר. זה רציני. זה יסודי. זה עד הסוף. וזה גם אמיתי. חד משמעית. אבל…

דבר אחד זה לא. זה לא הכל. זאת רק אפשרות. יש עוד. אינסוף אינסוף דרכים והתגלויות. הנזק העיקרי והשורשי שיש בלתפוס את הצעת משה רבינו כוואן אנד אונלי אחת ויחידה היא שזה מיד מפיל אותנו לתפיסה כלואה. מעגלית. שמשכנעת את עצמה. שמחויבת לתכתיב. שחל עליה עול ולוקח ממנה את כל חדוות היצירה והמחשבה החופשית האמיצה הפורצת והמחדשת באמת. סר חן האדם מעליו. הוא אסיר של התפיסה. ולא רק הוא אלא האלוהות שבמוחו ובליבו אסירה. "מלך אסור ברהטים" ברהיטי המוחין. המלך כלוא בתוך מחשבותיו של האדם. זה חטא השבטים כנגד יוסף. לקחו את השכינה בשבי. השביעו אותה לא לגלות ליעקב את הורדת יוסף לבור. ולמה הם עשו את זה? כי הם חיו בתפיסה שיוסף הוא מחוץ למשחק. הוא פסולת שצריך להפטר ממנה. הם הפרי והוא קליפה. זה היה בירור חריף מאוד. סיכמו להרוג אותו. הם יודעים מה אלוהים מתכנן. מצטייר להם שהם בפנים. הם על הגל. להם יש רשות להתנשא על יוסף ובני השפחות. הם בטוחים בעצמם ככ עד שיש להם רשות להרוג את יוסף!!! והשבטים הם לא אנשים רגילים. הרי הם קודש הקודשים. אנשים שאין לנו בהם השגה בכלל. ברמות של העוצמה והשורשיות והחיבור שלהם לאלוהות חיה וקיימת. ופועמת בהם האמת בווליומים מחרישי אוזניים. כל אחד יושב על שורש עמוק של גזע מדהים שאחריתו תתגלה רק בעתיד הלא נראה לעין. בקיצור להגיד שהם היו נביאים ובעלי רוח הקודש זה הקטנה משפילה. נבואה שייכת לדורות נפולים שבאים אחכ. הם היו חלקי עצמות אלוהית ממשית שמתגלה פה בארץ. כל אחד מהם. והם תפסו שיוסף הוא לא במגרש. צריך להפטר ממנו. וכשהם יודעים משהו הם קובעים! אין סמכות מעליהם. הם מכתיבים את ההסטוריה! הם מחליטים. הם בעלי בית. זאת הרמה וזה הסדר גודל של השבטים.

ולתוך כל ההר געש הזה נכנסת יד נעלמה ומלמדת אותנו שיעור מטלטל. מזעזע. שובר ומרסק כל תבנית. ואומרת לנו ככה נכון. אתם יודעים. ואין עליכם סמכות ואתם תקבעו את מהלך ההסטוריה במעשיכם. אבל כל מה שאתם יודעים זה רק מה שאתם יודעים. זהו. זה לא הכל.

יש עוד. והנה אני באה והופכת לכם את כל התפיסה על הפרצוף ומסובבת לכם כזאת כאפה ארוכת מהלך ומצלצלת עם יוסף שלא דמיינתם בבטחונכם שיש בכלל אפשרות כזאת. שבסוף יוסף עולה ומסובב את כל השבטים כזה סיבוב ועושה להם סחרחורות עד שאתם משתחווים לו וקולטים שבכלל לא הייתם בכיוון.

שיעור מדהים במה זה לא לתפוס את התפיסה. אני רשאי לתפוס מה וכמה ואיך שבא לי ולצייר מה שבא לי או מה שקראתי ולמדתי במשך שנים מפי סופרים וספרים. הכל סבבה. אבל אל תכתיב לעולם לכאוס איך לכאס את עולמו. תלמד מיוסף ואחיו לשחרר את המלך ממאסריו.

לך תדע אולי יתחשק לו לגלות לך את מהלכיו…