וקיים עד שהרגשתי את ההרגשה הזאת היום שהנה ככה מרגיש הכלום והשום דבר. ממש כלום. מקובל לחשוב שהכלום תמיד מסתיר משהו מאחוריו. שהוא צופן איזה סוד. שאין דבר כזה כלום. אבל לא. כלום זה כלום.

מה אתה מרגיש? אני לא מרגיש כלום

בטוח? כן. בכל זאת מה יש שם בתוך הלא מרגיש כלום? מה יש שם. יש שם כלום.

כן אבל. תמיד מרגישים משהו. אין דבר כזה אני לא מרגיש

נכון. אני מרגיש כלום. לא כלום. שום דבר ועוד…

יפה. אז אתה מרגיש כלום. אז אם נגיד תפתח את ההרגשה הזאת ותסכל בתוכה מה תראה?

מה אני יראה? כלום. אני אראה כלום.

מה. איך זה נראה הכלום הזה?

הוא נראה כמו כלום. האמת לא כמו. ממש כלום.

הבנתי. אז בא רגע נאט וננסה לפרק את ההרגשה הזאת של הכלום. נפרק אותה לחתיכות. לפירורים קטנים. וננסה להקשיב לכל אחד מהם בנפרד. מה נשמע מהם לדעתך?

לא נשמע כלום. כי את הכלום אא לשמוע. אא לפרק ואא להאט עליו. כי הוא לא מוכן שיאטו עליו הוא שונא האטות. ופירוקים. ונסיונות לנתח אותו.

הכלום הוא מצב שבו הנפש נכנסת לאיזור סגור שלה עם עצמה. והדבר היחיד שהיא עושה שם זה מחכה שהוא יעבור. ישחרר. יפתח האיזור הסגור. ונמשיך את החיים כמו שהם.

מצב של בהיה של האדם בעצמו. מצב של השתוממות. שיממון רחב היקף וארוך טווח. מצב של איפוס מחשבות. של חדלות שורשית. של התאיינות לתוך וואקום. של קיום שרדני בסיסי. מצב של יציאת הנפש מעצמה לתוך היכל השיממונות ושיעמומים העליונים. מצב של התקשרות ליוצר המשועמם שיצר כזאת ברייה חדלה ושוממת