אני אנסה להכניס למילים את מה שאני חווה מהמפגש הזה עם ניטשה. זאת הרמה הכי גבוהה שפגשתי עד היום של מישהו שמאשש את כל תחושת החדלות. חוסר התכלית. עוצמת הריקבון והריקנות והשיעמום שיש בקיום עלי אדמות.
נכון הוא אומר זה באמת ככה זה לא חוויה סובייקטיבית אישית. זה המצב. בכנות הוא בא ומסביר עד כמה המצב חרא וחרבנה עד כמה אין מוצא
והכל רדוף ומשועבד ברמות נפשיות מנטליות עמוקות. ועבודות ההרס השיטתיות והחובקות כל מימד בקיום של האדם התרבותי כל מה שנהגה נכתב או נלמד במשך אלפי שנים ניטשה במגלומניה בלתי נתפסת אבל בצורה משכנעת ויסודית מערער. מרסק ושומט את כל השטיחים האלה שהסתתרו בני האדם. גם בני אדם מהרמה הכי עליונה של זכות המחשבה ומוחות כבירים ששקדו כל חייהם לפתור את חידת הקיום ניטשה מגיע גם אליהם וקובע שהם עוסקים בהזיות ובטענות חסרות בסיס בעליל. ויש לו מפתח סודי שמאפשר לו לחתור תחת כל זה.
וכאן הוא נכנס לחקר העמוק ביותר שניתן לדמיין איך בני אנוש הגיעו למצב הזה. זה לא גזירת גורל. זאת התגלגלות עצומה במדרון שאף אחד לא שם לב אליו. והוא פשוט שואל שאלות חדשות. לא ממחזר לא מסדר מחדש את הקיים. כל דבר שהתבסס בתפיסה של בני אדם כקיים ניטשה בא ושואל עליו שאלה. שאלות חדשות זה מושג ששמעתי מפרופסור אונגר שהיכולת הזאת היא אחד החידושים הגדולים של ניטשה.
היכולת לשאול שאלות חדשות. שאלות שלא נשאלו. על הנחות היסוד.
נכון זאת תמיד היתה מלאכתינו לערער את הנחות היסוד. ולכן אני רווה נחת עמוקה מההגות הזאת. אבל פה יש סדר גודל רחב מאוד של יריעה ויכולת ביטוי וחקר ומעל הכל יכולת עירעור מדהימה על כל הקרקעיות שבני אדם דורכים עליהם.
אין טוב אין רע. אין אמת אין מוסר אין חשיבה אין דתות אין אלוהים אין בכלל יכולת להעריך ולמדוד דברים. אין כלום. הכל מדומיין.

מה כן?
מה כן יש? אותך. לענות מה כן לפי ניטשה זה ליפול למלכודת כל הדרך חזרה אל מבנים שכרגע נחרבו. ניטשה לא עושה לנו חיים קלים. אנחנו הממשיים בכלל לא מענינים אותו. אנחנו נתון סטטיסטי של מחקרו רחב ההיקף. הוא לא שולח יד להצילינו. הוא קורא לכתביו 'עיונים שלא בעיתם'. הוא יודע שאף אחד לא מבין על מה הוא מדבר כשהוא מציע מה כן. פשוט אין לנו אפשרות לתפוס מתוך ריקבון הקיום שלנו.
בקיצור הבנייה שלו מחדש מחייבת הריסה טוטאלית של כל המבנים המוסריים. מנטליים. הפסיכולוגיים. שנבנו באדם במשך אלפי שנים. אין ואקום. אנחנו נולדנו לתוך תרבות חולה אנחנו חולים מאוד. והאדם האמת לפי ניטשה הוא זה שייבנה מחורבות הציוויליזציה הרפוסה שבנינו לעצמינו רק כדי לשרוד. אדם האמת הוא לא שרדן. הוא הוא. וזהו. המוסר והאתיקה נובעים מתוכו בצורה טבעית אותנטית מעצם היותו חי. אין בו חשבונות. השוואות. צורך מנטלי כלשהוא מהעולם שסובב אותו. הוא לא משתלב במערכת. אין מערכת. אין צורך בשום דבר חיצוני חברתי תרבותי שיתן לאדם מענה לצרכיו. פרופסור הנרי אונגר הגדיר את זה: אדם האמת הוא משק אוטרקי לקיום שלו

הוא קיים והקיום שלו מספק לו את כל מה שהוא צריך מנטלית מוסרית נפשית רוחנית הוא יחידה עצמאית אוטונומית שאין בה שום תלות מהותי

אחת הסוגיות המרתקות היא מה עושה ניטשה עם הדתות. עם האלוהות ועם המוחלטות שהיא הביאה לעולם…