פצע עמוק ופתוח. מתבהר לי הלילה שהנפש שלי מחפשת רק דבר אחד. שכל הדמויות המשפיעות בחיי. כל מי שהנפש שלי צרבה כדמות שהשפיעה עליה באופן דרמטי באופן שהיא רשמה לעצמה שזאת דמות נחשבת. שהיה איכפת לי ממנה באיזה מובן משמעותי בפרק מסוים בחיים. כל מה שמענין את הנפש הזאת שלי הוא להכניע. לנצח. לגרום לאפכה ביחסים. שהדמות הזאת תבין תרגיש ותפנים באופן חד וברור שאני דורך עליה. שאני מי שאני והדרך שבה אני חיי את חיי והתוכן הפנימי ששורר בתוכי הוא עילאי ומנצח ומבטל כאבק דק את כל ההשפעות ומחשבת הגדלות שהיה לבן אדם הזה עלי. במילים פשוטות שאני בכל מובן בכמה וכמה רמות ואפילו לא רמות אלא יקומים וגלאקסיות מעל הדמות הזאת וכל מה שהיא יכולה לדמיין שהיא באלף גילגולים קדימה. במילים עוד יותר פשוטות לנצח! לנצח את הרושם של הדמות הזאת מעלי. ואכנס לאיזור הכואב. לנצח פירושו להתעמת בפועל. פיזי. גוף שלי עומד מול גוף שלו פה בתוך העולם בחיים האלה אני עם הנפש והגוף שלי מולו ומנצח. לא בקרב גופני אלא בקרב של תוכן. בקרב של הבנת המציאות. בקרב של עומק. בקרב של 'תבין. אין לך מושג משום דבר על כלום' אחרי המפגש איתי. בקרב של שתי אקדוחנים על הגשר. רק אחד נשאר חי. מוחץ. חד. ומעורר השראה והתפעלות בקהל.

כן. אחד אחד. וכמובן בסוף לרדת ולבקש רשות להדליק לי את המקטרת.

למה זה איזור כואב בשבילי..כי בדעת שלי ניצחתי כבר לפני אלפי שנים את כולם. אחד אחד רמוסים תחת רגלי. ואני לא מדבר על הדמויות שתיארתי בהתחלה אותם בדעת שלי אני כבר לא זוכר את קיומם ובכלל לא מבין למה הם ואני נושמים באותו עולם וכו וכד' אלא ניצחתי כבר בדעת את כל הרבנים. הצדיקים. את המלאכים. את כל הספרים הקדושים. את הדתיים. את החילונים. את הימנים השמאלנים. כל מיני תופעות שאמורות לעשות עלינו רושם בחיים ובעולם הכל מנוצח רמוס שחוט ונסעתי משם כבר אלפי קילומטרים. וכמובן על הכל ניצחתי גם את אלוהים על שלל ציוריו. את מחשבת האלוהות. פרצתי פתחתי התפרעתי לכל הכיוונים שנפתחו לי במחקר אודות מחשבת האלוהות וגיליתי עוד כמה כיוונים חדשים לאחרונה אצל הפילוסופים וננצח גם אותם. עומד ככה על עיי החורבות של ניצחון הדעת שלי. בודד. משועמם. אין ככ עם מי לשתף מחשבות כאלה ואין גם למה. והנפש שלי אומרת הכל יפה באמת יפה. אבל את השכן שלך ממול לא ניצחת. זה עם הגוף. הראש. הקרקשות הגרוגרת ידיים ורגליים. אותו לא פגשת מעולם ולא התעמתת איתו ובטח שלא ניצחת אותו. להפך הוא עדיין דורך עליך במלוא כובד מגפיו. עובדה. אתה גר בישוב שלו והוא לא גר בישוב שלך. אתה מתהלך כאורח מוזר בעולמו והוא נינוח במקומו. לא ניצחת! אתה לא בשום אירוע ממשי של ניצחון. של שילטון. של כבוד שמשתקף בדברים ממשיים בחיים. החוויה הפנימית שלי היא כנטע זר ומוזר בעולם. משהו שצריך להסתיר. ילד שמורד בדמויות האב שכל היום מסתובבות סביבו. אין פה שום הכרעה. הנוכחות שלי בחיים אין בה שום מימד נינוח. של בעל הבית. יש הרבה פריטים מגניבים. כן. יש הרבה רמזים שיש פה משהו אחר. כן. יש הרבה רסיסים וניצנוצים שיש פה מהלך שונה חדש ואחר לחיים כאן. כן. אבל שום דבר לא מתלכד אצלי בחוויה בנפש לכלל משהו רציני. מכובד. נוכח בצורה חד משמעית. הכל תמיד בערפל. נגלה ונכסה. רחוק מהעין. בחשכת ליל. השמש עוד לא זרחה על החיים האלה. על נפש הזאת לחמם אותה באמת. שתפשיר מהפחד מהבהלה מהדמויות מהשיעבודים לתפיסות. לחמם את הנפש פירושו שהיא תבין שהיא תתפוס ברמה הכי פשוטה שזהו. יוצאים לחירות בנגלה לא רק בדעת. זה לא מספיק להיות חירותי בדעת. חום להפשיר את הקרח. להתקדם עוד צעד לתוך ההתפתחות האישית…

אני קורא את כל מה שכתבתי למעלה ואני שואל את עצמי 'זה באמת מה שמענין אותך'? נו אני כבר לא יודע. זה די משעמם. הנפש שלי צריכה את זה בסדר. מותר לה. מסכנה אומללה כזאת. אני גם מאמין שזה יגיע. איכשהוא מתבשל איזה תבשיל לכיוון. אבל אין לי כח לעסוק בזה יותר.תקופה צחיחה עוברת עלי אז אני פתאום שומע קולות כאלה שכנראה כל הזמן קיימים…בסדר כוסאומו מה אני יעשה איתך. רוצה שהרב שהיא לא זוכרת שהוא קיים יכבד אותה אלוהים איזה שיעמום זה.

כבוד..כן חסר כבוד הכרה איי איי איך הגעתי לפה שוב לפני 15 שנה עסקנו בזה. הנפש הולכת במעגלים. תהני כפרה. אני הולך לישון במעגלים..תעדכני אם יש חדש מהרב שלך.

זאת מחלה בשורש הקיום שלנו. כך הודיעו לנו חכמי האמת. גם העולם הזה נברא כי למישהו שם היה חסר הכרה וכבוד. עכשיו לך תשלח את המישהו הזה שיטפל בעצמו וישחרר את הנפשות שלנו מהצורך הזה…נו בסדר נחמד. הנה ניצחתי שוב. בדעת. בסדר מה אני שיפוטי מה הצרות עין הזאת עכשיו.

אני אוהב לעסוק בניצחון הדעת. אני טוב בזה. יש לי שם תחום יצירה. למה ללכת למקומות שאני תקוע בהם אבל תקוע חזק. אין שום צעד נראה לעין ואולי גם לא אמור להיות לפלונטר שהצגתי לנפש שלי וצרכיה לנצח וכבוד והכרה. אז מה ללכת לשם שוב. סתם להתקע בקירות. אלא למקום שבו אני מוצא את עצמי. טוב לי אני מרגיש טוב עם עצמי…הדברים האחרים יסתדרו כבר מעצמם… ואם לא לפחות לא כיליתי את עצמי באבדון של הנפש.