כל הקיום של האדם זועק לדבר אחד ויחיד: שינה. שינה עמוקה טובה ומיטיבה ללא כל הפרעות.
האם כך אנחנו תופסים את מטרת הקיום? או את החתירה הכי עמוקה שיכולה להיות לאדם בשנות חייו על פני האדמה- כחתירה לשינה?!
לא ולא. כל הציורים התודעות הרעיונות נשמעים לנו כמציבים את ההתעוררות בראש הסולם. הפעולה. התנועה. הגשמת החלום. להתמלא ברצונות. לחתור ליעדים. הגשמת מטרות. כל העולם רוחש דיבורים על דברים שאנחנו צריכים לזוז אליהם ולקראתם. להתפתח. לגדול. הכל הכל מדבר לא רק שלא לישון אלא על עירנות שיא.
עכשיו נטפל גם בגישות שקיימות בעולם שמדברות על התרגעות ונראה שגם הם שבויות בקונספציה שהעיקר זה התנועה וההתעוררות. כל הצורך להאטה. נשימה. התבוננות פנימית ומין אוירת שקט…יש בזה כל מיני רמות.

אחת. זה שהכל בעצם נועד כאמצעי לחזור למדרף ולעירנות. סוג של אתנחתא.
שניה. זאת תפיסה שמדברת על איזון בין השקטה לפעולה. עדיין יש שם המון רעש של עירנות
שלישית. עולם שלם של שאנטי..זולות על הים. סאטלות ארוכות ואינסופיות..מסיבות טארנס לחירות וחופש…כל אלו עדיין מושרשים בתפיסה שהעולם העיקרי זה לרוץ..רק הם לא כל כך מוצאים את עצמם בריצה הזאת אז מייצרים עולם של בועה תיבת נח שבה הם יוכלו להתקיים ולהתגונן מפני העולם. סבבה
אני מדבר על להפוך את היוצרות. מי שערני הוא מחוץ למשחק. הולך על האויר. לא קשור לכלום. רץ לעבר האבדון. מתעורר לסיוט כל בוקר מחדש ומתמלא ומתחזק מערכת של המון רעיונות ותמיכות פנימיות למה כדאי להשאר ער אחרת אאבד הכל. לא תהיה מטרה לחיי. אפסיד במשחק. אפסיד בתחרות. אדחה לצידי הדרכים. עולב בקיצור. וכל הזמן העיניים החיצוניות והפנימיות יגעות וכלות למצוא נתיב מהיר להצטרף לתנועה לתזוזה ולעדר השועט.
ואתן כאן את השלבים ההפוכים מהתפיסה. אבל לשם זה כיוון האמת של הקיום האנושי:
התעוררות – טרגדיה
יקיצה – מבשר אסון מתקרב
נימנום קל – לא שקט. עדיין רוגש ולא נינוח
נימנום כבד (כולל ניקורים. הטחות ראש לאחור ושקיעות קצרות בשינה) – ציר תנועה בין הבלחות של חיוכי רוגע מתוך שינה לבין התפרצויות של רצון ופקיחת עיניים לא רצונית מבוהלת וחוזר חלילה לנימנום קל כבד ושינה
שינה – מצב מתקדם לטובה של הרגעת רוחות רעות. תהליך של הגפת תריסים והחשכה של מרחב השינה ועדיין ניתן להבחין בעיניים עצומות לרווחה שמשהו מסתורי טורד את מנוחתן. קרני שמש רעה אחרונות מבליחות מבחוץ וגורמות לזמנים של חוסר נוחות וצורך להיטיב מנח שכיבה
שינה עמוקה – שינה טובה. שקיעה מיטבית לכל אורך חזית הקיום במצב נינוח וישן היטב. אין חשש להפרעות מבחוץ. הגפת תריסים והחשכה מוחלטת – מרחב שינה מוגן והרמטי. אבל גילוי בתוכו שהוא שיש שנת חלום מין התפרצויות פנימיות וחודרות אל תוך המרחב המוגן ומתוכו של חלומות -סיוטים. נרשמות הזעות לפרקים. רגעים של חוסר שקט פנימי אך מיד אחכ חזרה למצב עמוק של שינה בוטחת.
שינה עמוקה ללא חלום – המצב השלם. מרחב מוגן והרמטי מבחוץ ומבפנים ללא כל איום. המאפשרת התהלכות ירח חופשית וחירותית בתוך הקיום ללא חרדה או הפרעה קלה כלשהיא באופק. מצב מתוקן ושלם.

למה אני מתכוין במושג שינה? הכוונה למצב מנטלי פנימי בו אני לא רוצה כלום ולא צריך כלום. מתהלך בתוך היום יום ללא כל בהלה. אני אגב יכול להיות בתוך ים של עשיה ברוכה או בטלה גמורה..זה לא משנה בכלל. מה שמשנה זה המצב המנטלי שבו הקיום שלי חף מדמיונות. מפרצי סיוטים מצד אחד אודות מה שהיה ומה שיהיה. וגם חף ונקי מדמיונות אודות חלומות, רצונות גואים. שאיפות וכל השפה הזאת שכל כולה מכאוב ויסוריי גיהנום שנובעים מכשל עמוק בהבנה לאן הולכים.
איך אני יודע שהולכים לשינה מעמיקה? כל אחד יודע שאין יותר מתוק משינה טובה. מצב שבו אני נינוח לגמרי חף מכל תנועה מיותרת פנימית וחיצונית. ומיד אחרי שאני קם נוחת עלי כל כובד הקיום העירני ואני שואל את עצמי למה בכלל התעוררתי…ובעצם גם בעירנות אני בעצם כל הזמן מחכה להפסקה. למנוחה. למתי זה כבר יגמר. ויתחיל משהו מענג באמת.
תראו דבר יפה. ר נתן כל הזמן מדבר איתנו על רצונות. ובעצם על תנועות שנשמעות לנו כעירנות שיא. אבל שמתי לב שזה רק הציורים שלי איך באמת נראה ומרגיש אדם מלא רצון כיסופים וגעגועים. וכשהתבוננתי בזה עוד הבנתי שזה ממש רחוק מאיך שציירתי את זה. אדם שמלא ברצונות וליבו עוסק בלכסוף ובתנועה פנימית של אמונה וביטחון שזה שתי המושגים הכי נפוצים בר נתן. הוא הישן הגדול. ישן שנת יופי עולמית נצחית. לא רואה את העולם הזה ממטר. ישן ביחס לכל מה שקורה בעולם ואין לו שום שיג ושיח עם כל הדמיונות המטורפים שמזיזים את כולם. נינוח ובוטח. חי בהווה מתמשך אינסופי. לא נכנס לקטנות ולא שייך בה בכלל. צף על הקיום.

לילה טוב!