המהיר לצדיקות. כלומר האופציה היחידה להתפתחות והשיא זה להיות צדיק. כלומר שומר. לומד. מתנהג יפה. מכבד. שומע שיעור. נותן צדקה. ושולח ילדים לחינוך דתי כדי שגם הם יהיו צדיקים. הצלחת. אתה צדיק. לא הצלחת אתה על הרצף שבין צדיק לרשע. זהו מאוד פשוט. מה מאפיין צדיק או שאיפה לצדיקות? שאם אני על הציר הזה אני לא יכול לחשוב להגיד או להתבטא בדברים שאני לא מחובר אליהם. כלומר אתה לא יכול לשקר לעצמך ולדבר על ענווה למשל ואתה כולך גאווה. כלומר אתה יכול אבל זה נחשב לא מוסרי ולא ראוי. פיו וליבו שווים זה אלף, בית בצדיקות או בחברה הצדיקית. ואם אני לא כזה אני שקרן או צבוע אבל אני ינסה בכל מאודי להסתיר את זה. וזה הקונספט של החברה הדתית ומי שרוצה להשתייך אליה ולסביבתה הנעימה.

האמת. הסטנדרט הזה של תהיה מה שאתה מדבר עליו. בתחום הערכים לפחות קיים בכל חברה.

אבל זה תוקע. זה קונספט לא מוצלח למי שרוצה להגות בחופשיות את הגיגיו למוות. ולשלוח את רוחו לשוטט בכל מיני מקומות ולכתוב להתבטא ולדבר על דברים ככל העולה על רוחו. מה זה משנה עכשיו מי אני ההוגה והדובר ומהם חיי וערכי חיי. את מי זה בדיוק מענין. כל עולם הרעיונות נחסם כשהסרגל המעיק הזה שמודד דיבור לדובר הוגה להגיג ואם זה מסתדר זה חנק עצום לכח המחשבה.

כל הצורך למדוד ולבדוק מיהו זה ואיזהו מתחיל מהתפיסה שכל אחד שיש לו להגיד משהו או הגית איזה רעיון או עלה במוחך איזה חידוש זה מיד מקבל כיוון של הטפה או השפעה או יצירת אידאליזציה של כיוון חיים. במילה אחת הרצון או הצורך להשפיע על אחרים. ואז מתחיל הלחץ המתח החשדנות ה'חוקרים אחריו' כאילו העולם אומר לך הלו אתה מנסה להזיז דברים בא נזיז אותך גם ונראה מה נגלה.

אבל אם משחררים את הצורך להשפיע להזיז לשנות להטביע חותם. חלס חי את החיים שלי ומה בא לי אני חושב הוגה מרעיין ומתנהג אז סבבה הכל טוב. הסרגל המעיק לא ישב עלי. לא בא להזיז לא יזיזו אותי ואז לכולם טוב חופש וחירות עולמים כייפית שורה בלב. לא עובד אצל אף חוקר ואף מדד לא יכול להצמד אלי.

תחשבו על זה כמה כיף וחירותי זה.

אם בחרתם במסלול הצדיקי אז מתחיל הבלאגן, זה טוב ומעולה האמת. מייצר הרבה ענין בחיים האתגר הזה

אבל לאחד כמוני מה הקשר בכלל. האיתגור שלי הוא בדיוק לכיוון השני להתרפא מהצדיקות ולשחרר את הרוח ממאסרי החוקרים. אני עובד הפוך מי שמתראה כצדיק ישר החוקר שבי מתחיל לחקור מה מי מו. שמא מסתתרת לנו פה נשמה של חופש תחת הריסות הצדיקות – לרוב מתאכזב מעומק ההריסות וקטנות הנשמות- אבל ניחא. ומי שמשדר על גל חופשי הלב ישר נמשך להתחבר.