מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננים לו יין

סבבה. אבל מה הוא עושה?

אני יגיד לך מה הוא עושה. הוא משתעמם

מת משיעמום. הרי הדברים קל וחומר אם אני לא מוצא שום דבר מענין בעולם המוזר הזה ברור שהאלוהות כבר מזמן איבדה ענין. אנשים זה שיא השיעמום. הכל מעגלי וחוזר על עצמו. ההסטוריה חוזרת. הטבע בכלל כלום לא קורה. טכנולוגיות מטורפות שיוצאות מיד נבלעות בתוך קליפה של לדגדג את הבן אדם שיהיה לו מצחיק ונחמד ואו להשתלט עליו לקבור אותו בתוך רובוטים ומסך מדבר שיודע הכל אבל המידע עצמו הוא סגור בתוך מעגל אינסופי של שיעמום. בקיצור אלוהים מת. ניטשה הביא את הסיפור על האיש המוזר שעומד בכיכר העיר ומבשר נוראות על מות האלוהים. ושאנחנו בני האדם הרגנוהו. אבל ממה הוא מת? ואיך הרגנו אותו? תשובה: הוא מת משיעמום. הבן אדם קרס אל תוך תהום אבדון והישות האנושית איבדה כל צלם כל ניצוץ של גדולה כל חן אמיתי הכל אבד בתהום.

תראו את הזהר המדהים הזה. קוראים מילים אבל אין שום כלי אשכרה לתפוס מה כתוב

ר נתן מביא את הזוהר על 3 סוגי תפילות. משה דוד ועני. ואומר 'וזהו בחינת תפילה לעני שהיא יקרה מכולם כמו שכתוב בזוהר עין שם באריכות שמפליג מאוד במעלת תפילת העני" ופה משפט של לקרוא ולא להאמין "תפילת העני שהוא מאנין תבירין דקודשא בריך הוא דאיהו עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא אצית ושמע מילוי

ואז יש תיאור משוגע שכשהעני נותן את התפילה שלו נפתחים כל הרקיעים וכל התפילות האחרות זזות הצידה והוא פותח שם קו ישיר עם האלוהות ולוקח איתו את כל התפילות ועוטף אותם ומלאכי שמים שואלים במה מתעסק האדון ברוך הוא ועונים שמתעסק עם הדיבור של העני לענות לו…מילים ועוד מילים הזויות ומטורפות על העני הזה ותפילתו…מה נסגר.

מילת המפתח פה היא: 'קטטה' העני מביא איתו לקשר ולחיפוש האלוהי שלו קטטות. מביא אנרגיות שליליות. הוא לא בא בטוב. פשוט כי לא טוב לו. הוא עני. הנשמה שלו נחנקת. והוא לא מוריד את הראש הוא בא לריב. הוא בא לקטלה. הוא בא להתווכח. לדון. לתת פייט. הוא בא עם קללות. עם כוס אמק לא מרוצה מהחרא. רוצה להשתחרר לצאת. משעמם לי פה איתך אלוהים. איך אתה סובל את עצמך עם הטימטום האנושי. תצא קצת לנשום ותיקח אותי איתך. הוא בא לחרחר מדון. הוא מקרקר את המציאות מדסקס אותה חורש את אדמה הופך מחפש משהו מענין מייצר פיצוצים יזומים רק כדי לא לשקוע בעפר העולם והחיים. כל הזמן שואל מדחפר לא נח. קטטות בלי סוף. ואת זה!! האלוהות אוהבת לשמוע. זה תדר שמוציא את האלוהים משיעמומו הנצחי.

מה משעמם את האלוהות? שמסכימים איתה. שמקבלים את הדין. שהעולם כמות שהוא מקבל חותמת ואנחנו זורמים עם מה שיש. האנוש שוקע באבדונו והעולם הופך לנתינות אחת גדולה של אשמדאי והתפילות עדיין נשמעות כמו מוזיקה קלאסית נעימה. מרדימה כזאת.

עבודה כזאת לא חוצה את התיקרה של הבית. רק תפילות עניים עם קטטות מזיזות ענינים.

ללכת ישר לא לכופף את הצוואר לא להגיד רע לי וזה טוב. השם טוב לכל. מה פתאום. רע לי וזה רע והשם צריך להתעורר על עצמו שיהיה לי טוב. כי אנחנו פה בברית. בהסכם. לא נמלים לדרוך עליהם. בן אדם נוצר להיות שותף במעשה בראשית. תתקוטט על המקום שלך בעולם ביצירה. תביא ריב תביא מדון. תביא קטטה תביא משהו חדש לקשר הזה. אל תשעמם את עצמך ואת האלוהות.