את פרשת המרגלים. שלח לנו אנשים…נדרשת יומרה כלשהיא לפתוח בכלל את הספרים האלה שלא לומר לקרוא בהם שלא לומר ללמוד בהם שלא לומר לנסות לחשוב שאתה מבין משהו. משפט אחד ממה שכתוב בהם. מה שחסר לנו זה לא הבנת הנקרא ולא הבנת הנלמד. אלא ההקשר. מאיפה הגחלים האלה שנחתו על הנייר בכלל באו הגיעו נוצרו נחצבו מאיזה הר געש שמייצר באופן פלאי לבה שהיא גם רותחת ב5000 מעלות וגם קרירה נעימה ומלטפת את הלב. זה נס גלוי מה שנמצא כאן בספרים האלה. איך ניגשים מאיפה אוחזים את הספרים האלה את החיבור הבלתי נתפס הזה…את הכותב העליון הזה שיושבב וכותב ואתה מרגיש שהוא בכלל יושב בהיכל שורש הנשמות של עם ישראל ושם הוא כותב אותיות ושולח ישירות בצנרת פילאית לתוך הוורידים אינפוזיות קרירות לנפשות תשושות.

אז ההקשר חסר לנו כאן. קורא וקורא ורק מרגיש שאתה נכנס לאירוע מסוכן מאוד של בחירה שניצבת לפניך. אתה הקורא תוך כדי לימוד הולכת ומתגבשת לפניך בחירה. גשר צר מאוד לעבור עליו.

מהי אותה בחירה. פרשת המרגלים

אפס כי עז העם. ילידי הענק. אשכול ענבים אחד ישאוהו בשניים. הערים בצורות גדולות מאוד. עמלק יושב בארץ הנגב. ארץ אוכלת יושביה. וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. הנפילים בני ענק ונהי בענינו כחגבים.

שומעים את המנגינה? מנגינה של אנשים מפונקים. אנשים שנוטים לפחד. מחפשים לפחד. אנשים מקובעים. קבורים בתוך הציפיות והציורים של עצמם. מפוצצים בדמיונות ועסוקים בלתגבר אותם ולהפיץ אותם לכל עבר. אנשים שאין להם יכולת לראות מציאות ולהבין מה הם באמת רואים. אנשי קטנות המוחין. כאג'נדה כמהלך רוחני-חינוכי הקטן מוחך כדי שחלילה משהו רציני לא יחדור אליו. חזק ובצר את ביצוריך הפנימיים נגד דברים מאיימים. שמא תפגוש אשכול ענבים ענקי ותצטרך להתמודד איתו.

ר נתן מציב לפנינו מראה. אין הנחות. אין קיצור דרך בדעת הזאת. אתה רוצה שנכנס לכספות חייך? או שנשאר ככה מבחוץ נטייל על החומה ונעסוק בלהפחיד את עצמינו. פרשת דרכים.

החוויה שלי מכל המפגש עם הספרים האלה שאני מסתובב כבר שנים סביב החומה. חומה ענקית בצורה. מסתובב ומסתובב ור נתן יודע לסובב אוהו יודע. עוד פעם ועוד פעם אינסוף סבלנות. וזה בחינת וזה בחינת וזה בחינת ועוד סיבוב. וואחד חומה ווחאד ענקים בני נפילים מתהלכים שם. בפנים. אתה שומע את הצעדים המרעידים. שומע את הנגיסות הענקיות בענבים והתאנים הגדולים. שומע את עז העם. ולאט לאט רוח אחרת נשמעת בתוכך. אולי זה שווה. בא להכיר אותם. את הענקים האלה…אני יכול? מסוגל? מה רוצים ממני בכלל? אולי גם אני ענק? וזאת המשפחה שלי שם בפנים מאחורי החומה.  מה??? מחשבות זרות ורעות!!! לא יכול להיות הרי אני חגב. ממשפחת חגבים מיוחסת מדור לדור עד החגב הקדמון. אני מבולבל? ועוד סיבוב ועוד שאלות. סדקים. בילבולים עצומים. גשרים צרים מאוד. היי זה פחות מפחיד מפעם קודמת. יופי. הלאה.

ר נתן לא בא לשחק ולא בא לבזבז לנו את הזמן. אם אתה הולך איתו משהו קורה. תמיד קורה מדחפר. רועד. משקשק. מנער מרעיד מניח מנחם מלטף מאיים מהלך אימים מציב בחירות נוראות. מרדים מנתח משגע מוציא חלקים פנימיים מחליף תופר מטמטם בקיצור. זה בית חרושת ל'מתי כבר תהיה בן אדם' מתי כבר יהיה אפשר לדבר איתך ולא תתכנס לי שוב בתוך הקטנות הזאת שאתה מת עליה כלכך. בסדר. עוד סיבוב…