אם מורידים את כל הרעש והדרמה שהוסיפו הדורות לסוכה. רעש כמו אושפיזין. קישוטים. מיליוני פרטי דינים. רעיונות גבוהים ויחוס של קדושה במתח גבוה אם נוריד את כל זה ישאר לנו מול העיניים דבר מאוד עלוב וחסר פשר ביחס לחיים שלנו עכשיו. האב טיפוס שלי לסוכה הוא דוקא סוכת 'נחלים' שקיימות בצידי מסעדות זאת עם הברזלים הלבנים והבד המתנפנף וסכך שחצי ממנו כבר נפל ברוח כזה מט ליפול. שבנו אותה ממש בחוסר חשק בלי שום חגיגיות וכל הדרמה של הדת. רק כפונקציה לדתיים שיבואו למסעדה שיהיה להם מענה. דוחפים בתוכה איזה שולחן כתר מתנדנד וכמה כיסאות. כולה זזה לצדדים מאיזה רוח ואתה מרגיש בתוכה מה זה עלוב. עלוב העלובים. בפנים במסעדה יושבים במזגן על ספות מרופדות סועדים על שולחנות עץ רחבים מעוצבים עם מלצרים זמינים. ואתה מזיע בתוך עולב שקושט עם מנורת להט בודדת ובד עם ציור שבטי ישראל אךך כמה עולב עליבות והתעלבות יש בכל הסיטואציה הזאת. ברמה שאא לשאת בכלל.

העליבות הזאת היא סאב טקסט תמידי בחיים של האנוש. שלי של כל אחד. היא נמצאת בכל דבר ובכל מקום. למדנו לקשט אותה ולספר עליה סיפורים נפלאים עם דמויות שבאות לבקר אותה וכו…הנה השכן קנה מכונית חדשה אך מקנא – עליבות. הנה עקפתי בתור בסופר. הנה אני חסר אונים מאיפה להביא כסף הביתה. הנה עקצו אותי בחנות. הנה נפלתי באמצע הרחוב. הנה חשבתי מחשבות רעות מאוד על מישהו. הנה אני מתעלם מחבר שצריך עזרה. הנה שקעתי בטלפון. הנה אני מת מפחד מכל דבר שזז. הנה אני עושה תחרות עם ילד קטן. הנה אני נוקם במישהו מעצבן. הנה עקפו אותי בכביש וזה מזיז לי מאוד. הנה רי זהציתי אנשים עד עפר כדי שיאהבו אותי. הנה ניקיתי עם סמרטוט ולא שטפתי אותו אחכ. עולב ועוד עולב. עולב רודף עולב.

אם אני מביט אל עליבות הזאת כמות שהיא ני קולט שזה כל מה שיש. זה חומר הגלם הבסיסי שאיתו אני חי מתהלך קם בבוקר וישן בלילה ועוד יום ועוד יום. וכל השאר זה מלא מגננות הסחות ורעש ריקני כדי לא לפגוש את זה.

טוב הבנו. עולב. מה רצית בזה עכשיו. סתם פשוט מלא זמן לא חוויתי את קרקעית הקיום…וזה מעצבן אותי. מרגיש רחוק מעצמי רחוק מהריצפה הקרה. מהשטח מהקרש שעליו אני יושב. מלא קפיצות מלא רעש מלא התניות מתישות. מלא מאמץ ומחשבות איך לא להיות בעולב. זה עושה אותי עצבני שאיבדתי את הדרך לעצמי הפשוט המשועמם. צריך כל מיני דברים. תלוי בכל מיני דברים. אין לי כח לזה. מחפש את האמת הרגילה המשעממת הסתומה של עצמי. ולהרגיש סבבה שם.