על מצב שמישהו אומר משהו ואז השני הוא כל כך מסכים, כל כך מזדהה, מתמלא ברגשות עזים לנוכח המילים והתוכן שהראשון מדבר.

ולשני פשוט מרוב עומק ועוצמת ההזדהות שלו לענין, פשוט לא מוצא את המילים, את הביטוי הנכון להביע את זה. והראשון שמדבר הוא תקוע בתוך חוויה ושיכנוע עמוק שאין ולא יכול להיות מישהו, שאשכרה מבין מה עובר ועל מה הוא מדבר. וכשהשני מנסה לחפש מילים להגיד לו שלא רק שהוא מבין, הוא גם מזדהה עמוקות עם התוכן של הראשון וזה נופל…מה נופל, מתרסק, נפל בתקשורת. נפל ביכולת להתחבר על בסיס משותף בשיחה.

השיחה מתנתקת לאחד שמנסה בכל כוחו להגיד כמה הוא מבין. ולשני שמנסה בכל כוחו להתבצר שאין סיכוי שמישהו תהיה לו חדירה כזאת לתוך מרחב החוויות הפרטיות שלו ולא יכול להתקיים שום שיתוף באמת.

שורה תחתונה שיחה שמגיעה לתיסכול וחווית בדידות עוד יותר גדולה ממה שהיה לפני כן.

חשבתי. שבינינו לבין האלוהות הרבה פעמים זה ככה. בן האנוש ככ שבור ורצוץ עם עצמו ואין לו שום אפשרות במח שיש מצב שהאלוהות מקשיבה לחוויות, גחמות וכל מיני דברים שעוברים עליו. לא אופציה שהאלוהות יודעת ומבינה את מלחמת הקיום שלי..מבוצר חזק מאוד עם השברי אמון וכל הרסק עגבניות שיש לי במח.

בא האלוהים. כשרוחו טובה עליו ומסתדר לו. להגיד לבן אדם:  שמע יפיוף, אני לא רק מבין אותך. אני רואה אותך לאורך ולרוחב וממש בענין שלך. כן כן אבל ממש. בא לי על כל מה שאתה אומר ומדבר איתי..וואוו ככ בא לי שנשתגע קצת ונעשה אחד לאחד את כל מה שאתה מפנטז עליו. כן הקעקוע. העגיל. המערכת ברכב. החולצות המגניבות. החדר הקטן שאתה חולם עליו עם חלון. שולחן לימוד מכונת קפה ומערכת מוזיקה איכותית. הישיבות היפות עם החברים. הפודקאסט ההשראתי. הגואה טראנס שנוגע בנשמה. הליקוטי הלכות שהופך לבאסים חזקים בתוך הלב המדהים שלך. אני רואה הכל שומע אותך שמיעה מוזיקלית ויש פה היכל של חבר'ה מהעליון שמשעמם להם פה למעלה ורק אצלך מענין להם.

מה הסיכוי שתדר כזה יחדור ויהיה לו מקום אמיתי בתוך הלב שלי? אם אני רץ רגע אחד על הסטריפ/טריפ הזה. התקפות נוראות של קליפות ודמיונות צובאים עלי להקריס אותי. בועטים אותי חזרה לישות החדלה והמשועממת שחיה על פירורי חיות. כן. כי אין לי כלים לאמת כזאת בוהקת. וואו סינוור קשה. ואז האלוה זורם גם עם זה. וככה רוקדים ריקוד ליל ירח עד הזריחה. יום חדש מתחיל. הכל נמחק. מתחיל מחדש. הכל.