חושבים ואיך הם הגיעו לזה. כל מיני תפיסות וצירים מחשבתיים שנהגו בדור מהדורות. יושב בן אדם עם מח ענק וחושב. ממציא. ממשיג. לוקח את כל החכמה לפניו או מחדש בה פנים או מנתץ ומציע משהו חדש. על האדם. הקיום. החברה. צורת החשיבה וההכרה שלנו את הסביבה. כיצד אנחנו חושבים את מה שאנחנו חושבים שאנחנו חושבים ולמה אנחנו חושבים את זה כמשהו שחשוב לחשוב אותו…וכך הלאה. ..סתם סיטואציה מצחיקה מייסרת ובלתי אפשרית שבבוקר אני קורא בליקוטי הלכות התקפות אדירות של ר נתן על חוכמות חיצוניות..על כפירות. חכמת הטבע. על השמד הגדול שהובילו המשכילים את בני העם הזה עם כל מיני פרשנויות חדשות על התורה וחז"ל וכמה נפלו והתרחקו מיהדות בגלל זה…ובערב אני יושב להאזין להרצאות על פילוסופיה עתיקה. חכמה היוונים הקדומים. פרה סוקרטים. מייסדי החשיבה הלוגית. הפרדוקסים. החשיבה המשוכללת. הבידול של צורת החשיבה והתפיסה של הפילוסופים מהתפיסה ההמונית. פירות מרתקים של השכל האנושי המפותח. איפה הכל התחיל מבחינת תרבות המערב
ואני מרגיש ברקע את ר נתן עומד עלי עם ברנר בוער ושורף לי את המח וצועק עלי יחד עם הזרמת מים קרים שורף ומקרר…מין חוויה משונה. של "מה אתה עושההה???" "תמשיך" ואני אנה אני בא. חוץ מלהכין לי עוד כוס תה לרבוץ בספה וללחוץ.על הסירטון כדי לשקוע בעולם שכולו טוב. כולו מערה שמסתירה אותי מחוויות הקשות של שאלות התוהו וסתם מרבץ קבוע של הרגשה לא נעימה. אךךך יושב ונבלע בתוך התוכן. כמה טוב לי. פשוט מודה למי שיצר אותי מתענין בכלל…במשהו. זה כמו גלגל הצלה בשבילי. אני שט לי בים החוכמה האינסופי…לא ככ מבין. רק מתבשם. נותן לצרורות המילים והמשפטים לשטוף אותי…לעבור עלי כמו גלים..לצוף על עולמות התוכן האלה…לחמם ולהקיף אותי ביריעות הכרה רחבות…כמו להנות מהשקפה על ים גדול ורחב ידיים כשאני בתוך סירה קטנה באמצעו…
אז מה אתה אומר ר נתן? כן לסמוך רק על אמונה בלי שום חוכמות כלל. זה הדיבור
כשנקודת הפתיחה שלי היא מח ריק נפש חרבה ותהיה ותימהון על הכל אז אני מתחיל לטפס במעלה האדיר שבו בכלל אבין על מה מדובר במילה 'חוכמות' למה הכוונה. מה זה בכלל. ולמה יש הווא אמינא ש'אלך בחוכמות' ואסמוך עליהם…על מה המהומה. ומה זה בכלל אמונה ואיך זה סותר או מתחבר. כדי שבכלל תהיה לי נקודת בחירה שאבין על מה נלחמים פה בכלל. חחחחחחחחחח איפה אנחנו בכלל וואי זה הורג….המח שלנו הוא עוד לא אפילו בפוטנציאל לתפוס מחשבה אחת של פילוסוף רציני אחד שהגה משהו אודות הדרך שבה אנחנו חושבים ומכירים….קל וחומר שלא יודעים על מה מדובר כשמדברים איתנו על אמונה שהיא מעל השכל וכוללת את השכל הכי גבוה שאדם יכול לפתח בעצמו…חברים אנחנו חיים בתוך חורבות אדירות של כל המערכות האנושיות הפנימיות. המח. ההכרה. הנפש. יכולת החשיבה. קחו סירטון רחפן כזה שעובר מלמעלה על חורבות בית חנון. סג'עייה. רפיח. זה המצב הפנימי שלנו. עכשיו אנחנו באים לעסוק בסוגיות תוכן עמוקות…איפה מתחילים בכלל…השיקום פה הוא אדיר. הוא בכלל לא בסדר גודל שנתפס.לנו במח. אחרי ככ הרבה שנים בגלות וריסוק עצמות בכל היבט אפשרי.
אני בגישה של לשבת בתוך החורבות…לתפוס איזה גג איסכורית חצי קרוס. מעוך. שאפשר לשבת מתחתיו. להכין קפה. להדליק מדורה קטנה עם חבר או שתיים. ולהקשיב לדממה. יש משהו נורא הוד ונורא עלילה כשפשוט יושבים בהריסות חיינו. מלקטים ניצוצות..אוספים הקשבות. מרגישים הרגשות עמוקים יותר. שם. ממש שם נטווה משהו בסתרי סתרים.
בועט בפחיות 
כתיבת תגובה