אין זה מפוצץ את המח מחריב את העולם ובונה אותו מחדש במשפט אחד הדיבור הזה. כמובן למי שמקשיב למה שאומרים לו….שומע…מקשיב!!!לא מקשיב למה שכבר מצויר לי במח. ולא מקשיב למסגרות החשיבה המשעממות שאני כלוא בתוכן. לא מקשיב לצימצום ולטימטום ולשכנע את עצמי ברעיונות ש20 שנה כבר נאבדו מן העולם אבל עוד לא עידכנתי תוכנה. בשביל מה לעדכן בכלל. נעים לי בתוך התוכנה המפגרת שלי. אני מכיר הכל כאן. כל דבר במדף שלו. הכל מסודר לי על המדפים בארונות. כל ספר במקום. כל תבנית חשיבה נבחנת לפי המדפים הצרים של המכולת הקטנטנה שבניתי לעצמי…בלא משים. בלי כוונה בכלל. להפך אני משוכנע שאני שייך לדבר גדול. לתהליכים עצומים. לגאולת ישראל. אבאלה בא כפרה. דבר גדול באמת לא שייך אליך כבר 4000 שנה. אף פעם לא התקרב אליך ממרחקי היקום ריח צל הדף קל של דבר גדול באמת. למה אתה שואל? כי אתה לא קיים במציאות. בזמן שכל החבר'ה עשו כבר רישיון קנו לעצמם מכוניות עם מנועים מפלצתיים והם דוהרים בכבישי היקום האמיתי. אתה עדיין על השטיח בחדר בונה לעצמך מכונית לגו קטנה וצבעונית ומסיע אותה על הבלטות הקרות של הבית הלוך חזור. ועושה קולות של מכוניות. אממה. באים הדעתות של הצדיקים האמיתיים ומסתכלים על הילד המתוק הזה שמשחק במכונית לגו. אבל הם רואים עוד משהו. רואים את הכאוס העמוק והעצום שמסתחרר כמו הוריקן אינסופי סביב הילד הזה. מנסה לנקוש על דלתות ליבו. להעיר אותו מהחלום. להחריב את חייו השלווים. לרסק את קיומו הענוג. ובאים צדיקי האמת שולפים את חרבם חרב הנצח להלחם בהוריקן הכאוס הנורא. הקפוא האכזרי. יד אחת בחרב הנצח ויד שניה אוחזים בילד למלט אותו למקום מבטחים. רק הפעם. עוד מרתף אפל. עוד דירה נטושה. עוד מדבר שממה. עוד מילוט ועוד העיקר שלא יגע בו הכאוס השחור. להורגו.

הילד אכן הבין בחושיו שמשהו קורה סביבו. שסערה רוגשת מסתחררת סביב הקיום המוזר שלו. והוא חש בעומק עמקי ליבו. במקום שאין שום גישה אליו גם לא בשבילו עצמו. שיש קיום אמת. שהלגו שמשחקים בו בני אדם והם בטוחים שזה הדבר האמיתי. זה נחמד. זה אכן נעים ומוכר אבל זה לא זה. הוא יודע. אבל הוא יודע עוד דבר.שהדבר שהוא מחפש לא נמצא מעבר להרי החושך. שהרי הוא כבר חצה את הרי החושך והמשיך הרבה אחריהם. זה נמצא. אבל מה שמהדהד בתודעתו חזק ככ זה עוצמת הריחוק שלו מקיום האמת. עוצם עומק המרחבים האינסופיים שמפרידים בינו לבין מה שהוא יודע עליו. היד שאחזה בו אמרה לו שיש לו קשר לזה. משום מה.

בא ר נתן ומגלה סוד שאא לגלות. סוד שגם אחרי שמגלים אותו הוא נשאר סוד. במהותו הוא רק הולך ומתחבא. מן מנגנון מוזר כזה של ישות רוחנית שאא בשום אופן לחשוף אותה. אבל כוס אמק ימות העולם ונתפוס את הסוד הזה נפוצץ לו את הצורה ונגיד לו שיפסיק לשחק איתנו משחקים של סודות כי אנחנו כאן מתים והוא חייב לגלות את פניו לנשמות שרוצות בו. חייב!!!

אומר ככה. מה הקריסה של אדם הראשון? איפה התפנצ'ר הבלון שנקרא אדם הראשון לעזאזל. מה עובר עליך בן אדם. אתה אדם הראשון אתה לא יכול רגע אחד בלי ליפול. תן דוגמא לבאים אחריך. תתנהג יפה. לא. אני בן אדם ואני אפול כמה שבא לי ואני לא סופר אתכם את כל האנושות שתבוא אחרי לא רואה אתכם עם טלסקופ כוכבים אפילו. מי אתם שתשפטו אותי כל ההסטוריה. מאיפה באתם שוכני מערות. אתם לא בליגה שלי בכלל. אני יציר כפיו של אלוהים בעצמו…מאיפה אתם יצאתם?? בקיצור קצת היה לי צורך לצעוק על האנושות בשם אדם הראשון…

אומר ר נתן. אדם הראשון היתה לו בעיה בענין שנקרא 'אמונת חכמים' שו? מה? מי? מי זה? איפה זה? בקשר למה זה? לא משנה. אין לי מושג קלוש מה זה אומר אמונת חכמים. אבל התרגיל חשבון הוא פשוט. יש חכמים. אתה צריך להאמין בהם. תאמין בהם יהיה לך טוב. לא תאמין לא יהיה לך טוב. ככה פשוט. נגמר השיעור חשבון. לא מענין. הלאה

מקשה ר נתן שאלה פצצה. מה פצצה. מוריד מקלט אטומי עם השאלה הזאת. אומר בחייאת איך אדם הראשון תהיה לו אמונת חכמים?? אין עדיין חכמים בעולםםםםםם!!!!!! במה יאמין המרבון. המסכן שלנו אדה"ר. במה????

ר נתן ממשיך. אךךךך דעת של ניצחתי ואנצח. בא נלמד ללמוד. מר נתן. רואה קושיא פצצה. קיר בטון אין מעבר. לא הולך מסביב מהצד. ממשיך דוך לתוך הקושיא. ומביא אכבר סוד.

מה עושה אדם כשאין לו חכמים להאמין בהם? מאמין בעצמו!

השורש של אמונת חכמים זה שאדם מאמין בעצמו. אמונת חכמים זה קביים. זה עזר. זה שלב ביניים לדבר האמיתי. שהוא שאדם אשכרה מוצא בעצמו טעם אמיתי לחיים. מוצא בעצמו הצדקה אמיתית לקיומו על פני האדמה. חף מכל דמיון. נקי מכל רעיון רוחני מעמיק ככל שיהיה. חף מהכל. חף גם מעצמו. אז יש אפשרות שיהדהד בתוך הוואקום הזה משהו על דבר הקיום האמיתי.

נכון. שתי מושגים שהם על פניו דוחים ומצחינים ברמות על. מושגים שהתלבשו עליהם כל הקליפות שבעולם. אמונת חכמים ואמונה בעצמו. אא בכלל לשמוע על שניהם. אבל צריך לזכור שר נתן הוא לא המדריך שלנו בבני עקיבא. וגם לא הרב שלנו בישיבה החמודה שלמדנו בה. מדובר פה על סדרי גודל של דעת בלתי נתפסת בעין אנושית בעליל. מדובר פה על 'שפעם אחת אמר. שהתורה שהוא מגלה היא נמוכה אלפים ורבבות מדריגות מכפי מה שהשיגה במקומה העליון…להלביש ולהוריד דברים קדושים ודקים ורוחניים מאוד. להלבישם בלבושים רבים וצמצומים עד אשר יהיו הדברים שוים לכל נפש…"

זה המשפט הכי מצחיק ששמעתי. הרי מי שקורא בתורות המולבשות והמונמכות האלה גם לא מבין כלום. אז מה שווה לכל נפש כאן?? תגיד לי!!

אבל לעניננו התורות הקשות ככ להבנה והעמוקות והמסובכות האלה הם רק הלבוש המונמך אלפים ורבבות מדריגות…או.קיי. הלאה לא מענין. מה כן מענין. שהדבר הזה בא ואומר לך אמונת חכמים? תאמין בעצמך כפרה. שם תמצא גם את כל החכמים מחכים לך שתתן להם גם להיות שותפים במפעל שלך…מה נרמז לנו בקפלי המילים בעצם. שורש כל האמונות זה שבן אדם מצליח לפצח את הכספת של עצמו. להצליח לשמוע הידהוד מהתהום האנושית שפעורה בתוכו ולתפוס לרגע. לא יותר. את הקוד המהפכני שביצירת האדם. זה יצירה טריקית פסיכית חמקמקה ומתעתעת. ויאמר אלוהים נעשה אדם. והאדם משוחח עם עצמו והיינו כאלוהים יודעי טוב ורע. אדם לשבת על הכיסא. הלו מי יושב על הכיסא אלוהים או אדם? הלו מי אחראי פה על הילד הזה? הלו ילד מי אבא שלך. למה אתה לא מסופר. ולמה אתה הולך יחף?

בקיצור הבנתם…או שלא. מה? אה. טוב נפלתי לאיזה תהום…אין לי לאן להמשיך מכאן…